הזמנה לחגיגת ההשקה של הספר "האהבה הכי גדולה בעולם"

קוראים יקרים,

בתום חמש שנים של כתיבה, שמחה להזמין אתכם לחגוג את השקת ספר הביכורים שלי "האהבה הכי גדולה בעולם".

נשתה יין, ננשנש, נדבר על תשוקות, סיפוקים וסיפורים קצרים, ונצפה בסרט קצר ומשגע.

יום רביעי, 29.7, 20:00, סינמטק חולון, חניה חינם ובשפע.

הנה הפרטים המלאים, הכניסה חופשית בהצגה הזמנה זו:

הזמנה מתוקנת 19.7

אשמח מאוד לראותכם,
שלכם,
שירה

מודעות פרסומת

אשתו? בתו? על הציור "אמריקן גות'יק" – עטיפת הספר "האהבה הכי גדולה בעולם"

היצירה: "אמריקן גות'יק", 1930
צייר: גרנט ווד (1891-1942)
עיצוב עטיפת הספר: ליאור גל

"אמריקן גות'יק", אחד הציורים המוכרים ביותר Grant_DeVolson_Wood_-_American_Gothicבתרבות הפופולרית בארצות הברית, נולד באוגוסט 1930, בעת ביקורו של הצייר גרנט ווד באלדון, איווה. ווד, שנסע עם חברו באזור אלדון בחיפוש אחר השראה, נתקל בבית איכרים לבן בעל חלון בסגנון גותי בחזיתו, וככל הנראה נמשך למה שנתפס אז בעיניו כאבסורד ויומרה: השילוב בין בית איכרים פשוט לבין עיצוב בסגנון גותי. ווד ביקש את אישורם של בני משפחת ג'ונס, בעלי הבית, לצייר סקיצה של החזית במבט מהחצר הקדמית שלו, ולאחר שחזר לעבודתו בסטודיו בסידר ראפידס – ביקש לצייר את האנשים שעל-פי דמיונו צריכים להתגורר בבית הזה: איכר ואשת-בית פשוטים, שמרניים, קפוצי פנים, חמורי סבר.

גרנט ווד, דיוקן עצמי

גרנט ווד גייס את אחותו, נאן ווד גרהם, ואת רופא השיניים שלו, דוקטור ביירן מקיביי, על-מנת שיימדלו בשבילו את אותם אנשים שהוא דמיין, הלביש אותם בבגדים אופייניים לחוואים של אותה תקופה וטמן קלשון בכף ידו הימנית של האיש. משהשלים את הציור, ווד הגיש אותו לתחרות במוזיאון האמנות של שיקגו. שופטי התחרות ראו בו סוג של "כרטיס ברכה קומי" ולא רצו לזכות אותו בפרס, אך שוכנעו בידי אחד מתומכי המוזיאון להעניק לו את המקום השלישי. עד מהרה "אמריקן גות'יק" החל להופיע בעיתונים שונים ברחבי ארצות הברית.
אולם, ברגע שהופיע גם בעיתון "סידר ראפידס גאזט" באיווה – הציור החל לעורר את זעמם של תושבי האזור, שטענו כי הוא מעולל להם עוול בהציגו אותם כ"אנשים מקומטים ועגומי פנים, וכשומרי תורה פנאטיים ופוריטניים". ווד, להגנתו, טען שהוא לא צייר קריקטורה של תושבי איווה, כי אם ביטוי של הערכתו המחודשת כלפיהם: "הייתי צריך לנסוע לצרפת כדי להעריך את איווה". ואילו אחותו, נאן ווד גרהם, שהייתה כנראה נבוכה בשל הייצוג שלה כאשתו של איכר שגילו כפול מגילה – טענה כי האישה שמופיעה בציור היא בתו הרווקה הזקנה של האיכר, ולא אשתו. כשנה אחת לפני מותו גם גרנט ווד עצמו אישר במכתב פרטי ששלח לאישה בשם נלי סודות', כי הדמות שבציור היא בתו של האיכר ולא אשתו.

אם כן, אשתו או בתו? בוז או הערכה לתושבי איווה?

אין לי ספק שדווקא אותה אווירה מוזרה האופפת את הציור "אמריקן גות'יק", אותה עמימות משונה שבה רב הנסתר על הגלוי ובעטייה קשה שלא לתהות על היצרים הכבושים הפועמים תחתיה – דווקא היא זו שמושכת אליו מיליוני אנשים ברחבי העולם, ובהם גם אותי.

הנה טעימה קטנה מתוך אינספור הפרודיות שנוצרו על "אמריקן גות'יק":

א.ג. אובמה א.ג. בוש א.ג. גנגסטר  א.ג. היפים א.ג. חבובות א.ג. חניבעל לקטר א.ג. לגו א.ג. מיניונים א.ג. מיקי ומיני א.ג. סוכנים א.ג. סופרמן ובאטמן א.ג. סימפסון א.ג. פנקיסטים א.ג. צבי הנינג'ה א.ג. קן וברבי א.ג. ראש כרות א.ג. רחוב סומסום

לקריאה נוספת על "אמריקן גות'יק" במוזיאון האמנות בשיקגו:
http://www.artic.edu/aic/collections/exhibitions/Modern/American-Gothic

על הספר "האהבה הכי גדולה בעולם"

מאז ומעולם – כך לפי גיבורות הספר "האהבה הכי גדולה בעולם" – תשוקתן המינית של נשים לא היתה פחותה מזו של גברים. ואף על פי שלתשוקה זו התלוו שאלות מוסריות וכאב געגועים, מעולם לא היה בהם די כוח לבטל את קיומה ועוצמתה של אותה תשוקה. לעולם תצוץ אצל נשים משיכה בלתי נשלטת לגבר אחר, זה שאינו בן הזוג האחראי, הטוב, ההורה האידיאלי שבו הן בחרו כשותף לחיים.

"סבתא שלך אהבה גברים, הרבה. איך אפשר לזכור. גם הבחורות, אַת מבינה, זה אותו הדבר. רוצות מה שאסור. לא בגלל שזה אסור. לא כמו אצלם, הגברים. הן פשוט רוצות." כך, במילותיה של קשישה רבת ניסיון לנכדתה הנבוכה (בסיפור "הכול עובד"), מתמצה המניע למעשיהן של כל גיבורות הספר, רובן נשים צעירות ונשואות: הודאה נועזת בתשוקה הנשית, בצורך בסערת היצרים שבחיזור, ובכיבוש לבם (וגופם) של גברים, שהם לאו דווקא בני זוגן.

ב"הדרך למלרוז פלייס" מגוללת הגיבורה את סיפור כמיהתה רבת-השנים לזמר שהיה גיבור נעוריה ושנכנס שוב לחייה כעת, כשהיא אישה נשואה ואם לילדה. ב"יחידת הורים" חוזרת המספרת, שזה עתה נפרדה מבעלה, אל בית הוריה, שם היא נכלאת איתם בתוך חדר ומזמינה אותם לשחק משחק תמים לכאורה, שמאחוריו מסתתר סוד על רומן שניהלה האם. ב"האורות המוארים בלילה" מצטרפת הגיבורה לשומר שאחראי על בטחון ביתה שבזימבבואה, ושניהם נכנסים לפייסבוק כדי לעקוב אחרי אהוביהם הרחוקים.

"האהבה הכי גדולה בעולם", קובץ סיפורים שעלילותיו מתרחשות בישראל ובזימבבואה (שם מתגוררת באופן זמני שירה כרמי עם משפחתה), הוא טקסט נועז שמבקש לבחון את מה שנתפס כשני קטבים במהות הנשית – אהבה בטוחה ושלווה מול תשוקה סוערת ומאיימת – ולהפוך אותם לשני מרכיבים החיים בהרמוניה זה לצד זה, בדואליות ולא בסתירה. גם בסיפורים שאינם עוסקים באהבה רומנטית, נחרכים הגיבורים בלהבת הכאב הכרוך במימוש רצונותיהם, ומעמידים את עצמם ואת הקוראים מול השאלות: האם אפשר שנממש את תשוקותינו ורצונותינו בלי שנסכן את הביטחון שבחיינו, האם אפשר שנחווה את האהבה הכי גדולה בעולם במסגרת חיינו הבורגניים.

שירה כרמי זכתה בשנת 2013 במקום השני בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ" ובמקום הראשון בתחרות "צרצר פיס". זהו ספרה הראשון.