למה שיניתי את שם האתר (לשעבר "אפריכאן פיקשן"), ולמה הסרתי ממנו סיפורים שבעבר הופיעו בו

ובכן – "האהבה הכי גדולה בעולם", ספר הביכורים שלי, יוצא לאור בחודש אפריל הקרוב. ארבעת הסיפורים שהסרתי מהאתר יופיעו בספר בגרסאות משופרות, לאחר עבודת עריכה מרתקת עם המו"לית והעורכת הראשית של הוצאת הספרים "אחוזת בית", שרי גוטמן, שמוציאה את הספר לאור. לצד ארבעת הסיפורים האלה, יופיעו בספר עשרה סיפורים נוספים שכתבתי בימים שבהם עוד גרתי עם בעלי וילדיי ברעננה, בתקופה שבה "זימבבואה" הייתה בשבילי שם שאומרים כשרוצים לתאר משהו הזוי ורחוק מאוד, קצת כמו המילה "סופרת".

אז כן, זה קורה, וזה אוטוטו. ולא, אני לא שוכבת עכשיו בחצר תחת עץ האבוקדו האפריקאי שלנו (שעדיין לא הבשיל) וזורחת מאושר. האמת העגומה היא – לכם, קוראיי הראשונים, אני מרשה לעצמי לספר – האמת העגומה היא שאני מתעוררת מדי יום בשלוש לפנות בוקר, שולחת יד בחושך לאייפון ומחפשת את המיילים ואת הסקיצות של עטיפת הספר שיוכיחו לי שכל זה אכן קורה. והאמת העגומה אפילו יותר היא, שכשההוכחות מסנוורות את העיניים שלי – אני מפחדת להישאר ערה.

תודה לכם על שליוויתם אותי מראשית הכתיבה באתר הזה בגרסתו הקודמת, אפריכאן פיקשן. הסיפורים שהעליתי בו בעבר מצטרפים לסיפורים שכתבתי במקומות ובזמנים אחרים ויוצאים איתם עכשיו לדרך חדשה, מפחידה ומרגשת, ואין לדעת מכאן והלאה לאן הם יגיעו. ובאשר אליי – יהיה בסדר, אני ממשיכה לכתוב רומן.

שלכם,
שירה

מודעות פרסומת